קטעים מתוך הסיפור של עמיחי
אם אדם נכה או עיוור יכנס עכשיו לחדר לדעתכם אתם תשימו לב שהוא נכה או עיוור ותקומו לעזור לו?
כשבן אדם מגמגם יכנס לחדר אף אחד לא ידע על זה ובאותו רגע כשאני מנסה לדבר אני בעצם מוגבל, אבל אף אחד לא יודע.
התביישתי בזה, בעצמי ולכן החבאתי את זה מכולם, הרגשתי נחות מכולם.
הייתי בודד, אף אחד לא ידע, אף אחד לא הבין מה עבר עלי
מילד שמח וחברותי הפכתי לבודד ומופנם זה לא שלא דיברתי בכלל אבל היה לי קשה.
ההורים שלי לא ידעו על זה, הם גילו רק כאשר בשמחת תורה הייתי צריך לעלות לתורה כמו כולם ולא הצלחתי, רק אז הם גילו שיש לי בעיה בדיבור
כמובן שרצו לעזור לי , ולכן הלכתי לפגישה עם קלינאי תקשורת לאחר שכנועים רבים מצד ההורים כיוון שאני לא רציתי עזרה.
ההורים שלי חושבים שאני חולה על מיץ ענבים למה? מכיוון שכל פעם שיצאנו לאכול והיו שואלים אותי מה אני רוצה לשתות, גם אם רציתי לשתות מיץ תפוחים הייתי אומר ענבים כי בשבילי להגיד מיץ תפוחים היה בעייתי אומנם אהבתי ענבים אבל לא באמץ רציתי ענבים וזה קרה כל פעם!
כאשר התחלתי לראות את הקלינאי הייתי מאוד קשה איתו , קודם כל הרגשתי לוזר שהייתי צריך ללכת לבן אדם כזה
לקח לי הרבה זמן להתחיל לדבר עם אורי, בסה"כ אהבתי את הפגישות האלו , אבל מחוצה להן עדיין הרגשתי חסר אונים ומסכן . אורי ואני היינו מדברים הרבה על הכל, הוא הצליח לגרום לי לדבר בחופשיות יחסית, פעם אחת הזמנתי איתו פופים לבית שלו. נשמע פשוט נכון?! אך זה באמת הייתה הפעם הראשונה שהסכמתי לדבר שוב בחופשיות עם אדם שאני לא מכיר (תזכרו שהדבר הכי חשוב לי זה להחביא את הגמגום)
עוד לפני שהתקשרתי אורי אמר לי לשאול בסוף אם הגמגום שלי הפריע לה, המשימה עברה בהצלחה הצלחתי להזמין עם גמגום וזה לא הפריע לאישה בצד השני. הייתי שמח אבל עדיין הרגשתי נחות בגלל הגמגום כי לי זה הפריע הרי ברור שהיא לא תגיד שזה הפריע לה אבל בסדר...
בואו להצטרף אלינו כדי לשמוע את שאר הסיפור שלו, ועוד מסעות של אנשים אחרים***